Sanhedrine
Daf 30a
משנה: נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר הָיוּ מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן. וְהַקְּרוֹבִין בָּאִין וְשׁוֹאֲלִין אֶת שְׁלוֹם הָעֵדִים וְאֶת שְׁלוֹם הַדַּיָּנִין כְּלוֹמַר דְּעוּ שֶׁאֵין בְּלִבֵּינוּ עֲלֵיכֶם שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם. וְלֹא הָיוּ מִתְאַבְּלִין אֲבָל אוֹנְנִין שֶׁאֵין אֲנִינָה אֶלָּא בַלֵּב׃
Traduction
Quand la chair a disparu, on enlève les os pour les enterrer dans le caveau de la famille. Les parents (du supplicié) viennent saluer les juges et les témoins, pour montrer qu’ils ne leur en veulent pas et qu’ils reconnaissent la justesse du jugement. Ils ne faisaient pas les cérémonies de deuil, mais ils s’abstenaient des choses dont s’abstient un ônen (le parent d’un mort ordinaire) avant l’enterrement, par suite de son chagrin tout intime.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נתעכל הבשר. כבר נתכפר לו במיתתו ובבזיונו:
במקומן. בקברות אבותיהן:
ולא היו מתאבלין. שאין מתאבלין על הרוגי ב''ד שאבילות חלה משיסתום הגולל ובאותו שעה אין מתאבלין עליהן שלא נגמרה כפרתן עד שיתעכל הבשר והואיל ואדחי האבילות אדחי:
שאין אנינה אלא בלב. ואינו נראה וניכר:
משנה: אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין סְקִילָה שְׂרֵפָה הֶרֶג וָחֶנֶק. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׂרֵפָה סְקִילָה חֶנֶק וָהֶרֶג. זוֹ מִצְוַת הַנִּסְקָלִין׃
Traduction
Aux termes de la Loi quatre genres de mort, auxquels on condamne pour des crimes divers, sont prononcés par les tribunaux; ainsi on condamne à être lapidé, ou brûlé, ou à avoir le cou coupé, ou à être étranglé. Simon met ces quatre genres dans un ordre différent, savoir: la condamnation à être brûlé, ou à être lapidé, ou étranglé, ou à avoir le cou coupé. Ceci (180)L'énoncé émis plus haut, (6, 5), indique le procédé de lapidation. s’applique aux condamnés à être lapidés.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ארבע מיתות. סקילה שריפה הרג וחנק. דוקא נקט סידרא סקילה חמורה משריפה ושתיהן מהרג ושלשתן מחנק ונפקא אינה למי שנתחייב שתי מיתות דקי''ל נידון בחמורה:
ר''ש אומר שריפה וכו'. ואין הלכה כר''ש:
זו מצות הנסקלין. מה דמפורש בפרק דלעיל ומשום דבעי למיתני מצות הנשרפין והנהרג' והנחנקין הדר ונקיט להאי:
הלכה: נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר כול'. תַּנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בְּמַהֲמוֹרוֹת. נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר הָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן וְקוֹבְרִין אוֹתָן בַּאֲרָזִים. אוֹתוֹ הַיּוֹם מִתְאַבֵּל וּלְמָחָר הָיָה שָׂמֵחַ. לוֹמַר שֶׁיַּנִּיחוּהוּ אֲבוֹתָיו מִן הַדִּין.
Traduction
On a enseigné (178)(Moed Qatan 1, 5).: il est permis de recueillir les ossements de ses parents, afin de les ensevelir, c’est une satisfaction pour le fils. En principe, on les enterrait dans les cavités sous l’eau. une fois la chair dissoute, on recueillait les ossements et on les enterrait dans les localités élevées. Ce jour, les parents étaient en deuil, mais le lendemain, ils étaient joyeux, pour indiquer que le défunt désormais jugé repose en paix.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. ברייתא זו הובאה במ''ק שם על המתני' מלקט אדם עצמות אביו וכו' ומפרש דבראשונה כך היו נוהגין:
במהמורות. בשוחות עמוקות בלא ארון כדי שיתעכל הבשר:
בארזים. בארון של ארזים:
ולמחר היה שמת. כלומר ששוב אינו מראה סימן אבילות אלא אדרבא נוח להן לאבותיו שאחר שנתעכל הבשר ינוחו מן הדין:
אָמַר רִבִּי חַגַּיי. וְהוּא שֶׁשָׁמַע לְמָחָר. אֲבָל בּוֹ בַיּוֹם יֵשׁ שְׁמוּעָה לְלִיקּוּט עֲצָמוֹת. תַּנֵּי נִיקוֹמַכֵּי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. 30a אֵין שִׁעוּר לְלִיקּוּט עֲצָמוֹת. רִבִּי מָנִי הוֹרֵי לְרִבִּי לָא דְכֻפְרָא לִקְרוֹעַ וּלְהִתְאַבֵּל כְּרִבִּי אָחָא וְלֹא לִיטַּמּוֹת כְּרִבִּי יוֹסֵי.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
א''ר חגיי. התם גרסינן מקודם תני אין שמועה לליקוט עצמות. אם לא היה שם אלא ששמע שליקטו עצמות אביו אין לו דין יום שמועה להתאבל עליהן א''ר חגיי והוא ששמע למחר. בהא הוא דאין לו דין יום שמועה קרובה אבל אם שמע בו ביום שליקטו יש שמועה לליקוט עצמות והוי כמו שהוא שם ומתאבל עליהן:
ניקומכי. שם חכם:
אין שיעור לליקוט עצמות. ואפי' כל שהוא מתאבל עליהן:
לקרוע ולהתאבל כר' אחא. לענין זה הירי כר' אחא לחומרא דבארון של עץ הוי כליקוט עצמות לקרוע ולהתאבל עליהן:
ולא ליטמות כר' יוסי. כלומר דלענין שלא ליטמות להן אם כהן הוא דקי''ל לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסור והמלקט עצמות אביו ואמו אינו מטמא להן:
כר' יוסי. כלומר אפי' לר' יוסי דאף ר' יוסי לא אמר דבארון של עץ לא הוי לליקוט מצמות אלא לקולא שלא להתאבל ולקרוע אבל לחומרא מודה דאינו מטמא להן:
וְלֹא עוֹד אֶלָּא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתָן בִּפְנֵי עַצְמָן. הַנִּסְקָלִין בַּנִּשְׂרָפִין וְהַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחֱנָקִין. הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר אַל תֶּאֱסוֹף עִם חַטָּאִ֣ים נַפְשִׁ֑י. הַנִּסְקָלִין וְהַנִּשְׂרָפִין. וְעִם אַנְשֵׁי֭ דָמִ֣ים חַיָּֽי. הַנֶּהֱרָגִין וְהַנֶּחֱנָקִין.
Traduction
– En outre, les parents du supplicié l’enterraient à part, les gens lapidés au milieu des brûlés, et les décapités au milieu des étranglés. Aussi David dit (Ps 26, 9): Que mon âme ne s’unisse pas aux pécheurs, ni ma vie avec les gens sanguinaires, c.-à-d. les gens devant être lapidés et être brûlés, par allusion aux gens devant être décapités ou étranglés.
Pnei Moshe non traduit
ולא עוד. אמתני' מהדר דקתני לעיל לא היו קוברין אותן בקברות אבותיהן ולא עוד אלא שחייבי הרוגי ב''ד לא היו קוברין אותן אלא בפני עצמן הנסקלין עם הנשרפין באחת והנהרגין עם הנחנקין באחרת אבל לא הנסקלין עם הנהרגין:
הוא שדוד אומר. לרמז שיש לאלו קברות בפני עצמן ולאלו קברות בפני עצמן ולפיכך חלקן בשתים ודריש חטאים על הנסקלין ונשרפין שהן עונש על חטא שאינו עסק נפשות ואנשי דמים על הנהרגין מחמת רציחה והנחנקין דדמיא להו:
תַּנֵּי. לִיקּוּטֵי עֲצָמוֹת כִּשְׁמוּעָן. אֵי זֶהוּ לִיקּוּט עֲצָמוֹת. הַמְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם מִשֶּׁיִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ליקוטי עצמות כשמועתן. כדין שמועה קרובה דכל דיני אבלות עליו וכן נמי בליקוט עצמות כל דיני אבילות עליו באותו יום. א''נ כשמוען ממש כלומר כדין ליקוט כך דין שמוען וכר' חגיי לעיל דבו ביום יש שמועה לליקוט עצמות:
רִבִּי אַבָּהוּ מָֽטְתֵיהּ אוֹנֵס. אֲזַל לֵיהּ חַד מִינוֹק. עָלוּן רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי מִי חֲמִי לֵיהּ אַפִּין. מֵאֵימָתֵיהּ עָלִיה לָא אָֽמְרוּ לֵיהּ מִילָּה דְאוֹרַייָא. אֲמַר לוֹן. מַשְׁגְּחִין רַבָּנִן מֵימַר מִילָּה דְאוֹרַייָא. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אַשְׁגַּח מָרָן. אֲמַר לוֹן. מָה אִם רְשׁוּת שֶׁלְּמַטָּן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָזָב וְשֶׁקֶר וּגְנֵיבוּת דַּעַת וּמַשּׂוֹא פָנִים וּמִקַּח שׁוֹחַד וְהַיּוֹם עוֹדֶנּוּ וּמָחָר אֵינֶנּוּ נֶאֱמַר בָּהּ הַקְּרוֹבִין בָּאִין וְשׁוֹאֲלִין שְׁלוֹם הַדַּיָּנִין וְהָעֵדִים לוֹמַר שֶׁאֵין בְּלִיבֵּינוּ עֲלֵיכֶם כְּלוּם. שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם. רְשׁוּת שֶׁלְּמַעֲלָן שֶׁאֵין בָּהּ לֹא כָזָב וְלֹא שֶׁקֶר וְלֹא גְנֵיבוּת דַּעַת וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שׁוֹחַד וְהוּא חַי וְקַייָם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁחַייָבִים אָנוּ לְקַבֵּל עָלְינוּ מִידַּת הַדִּין. וְאוֹמֵר וְנָֽתַן לְךָ֤ רַֽחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּע֭ לַֽאֲבֹתֶֽיךָ׃
Traduction
R. Abahou eut le malheur de perdre un jour un enfant. R. Yona et R. Yossé allèrent le consoler, et par respect pour sa douleur ne s’occupèrent pas de sujet légal. Si ces rabbins le veulent bien, leur dit-il, qu’ils exposent un sujet de doctrine. A notre maître il appartient de prendre la parole, dirent-ils. Il dit alors: si pour le gouvernement d’en bas (humain), où se trouve le faux, le mensonge, la duplicité, la réticence, la corruption, l’inconstance de l’être du jour qui le lendemain n’est plus, il est dit: ''les parents du supplicié viennent saluer les juges et les témoins, pour montrer qu’ils ne leur en veulent pas et qu’ils reconnaissent la justesse du jugement'', à bien plus forte raison nous devons accepter la justice émanant du tribunal d’en haut, où il n’y a ni faux, ni mensonge, ni duplicité, ni réticence, ni corruption, de celui qui vit et subsiste à tout jamais. Aussi est-il dit (Dt 13, 18): Qu’il te prenne en pitié et te dédommage en te multipliant, comme il l’a juré à tes ancêtres (179)Cf. ci-dessus, (Baba Qama 8, 7)..
Pnei Moshe non traduit
מטתיה אונס. אירעו אבל שהלך לו חד ינוקיה ונכנסו ר' יונה ור' יוסי להראות לו פנים ולנחמו ומחמת אימתו עליהן לא רצו לפתוח בדברי תורה לפניו וא''ל ישגחו רבנן לומר דבר אחד מד''ת והשיבו ישגיח רבינו לומר לנו איזה דבר:
רשות שלמטן. השלטון והממשלה:
ואומר. לאחר שדנו בדין עיר הנדחת כתיב למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך לומר שבזכות שתדונו דין אמת תזכו למדת רחמים ורחמך:
הדרן עלך נגמר הדין
תַּנֵּי. לִיקּוּט עֲצָמוֹת אֵין אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן קִינִּים וָנֶהִי וְלֹא בִרְכַת אֲבֵלִים וְלֹא תַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. אֵילּוּ הֵן בִּרְכַת אֲבֵילִים. שֶׁאוֹמְרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אֵילּוּ הֵן תָּנְחוּמֵי אֲבֵילִים. שֶׁהֵן אוֹמְרִים בַּשּׁוּרָה. תַּנֵּי. אֲבָל אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן דְּבָרִים. מָה הֵן דְּבָרִים. רַבָּנִן דְּקַיסָרִין אָֽמְרִין. קִילּוּסִין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
קילוסין. שבח להקב''ה שהוא ממית ומחיה וכיוצא בהן מדברי כבושים:
Sanhedrine
Daf 30b
הלכה: אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין כול'. וְלָרָשׁוּת לֹא נִיתַּן אֶלָּא דִין הֶרֶג בִּלְבַד. סְקִילָה מְנַיִין. וּסְקַלְתָּ֥ם בָּֽאֲבָנִי֭ם וָמֵֽתוּ׃ שְׂרֵיפָה. שֶׁנֶּאֱמַר בָּאֵ֞שׁ יִשְׂרְפ֤וּ אֹתוֹ֙ וְאֶתְהֶ֔ן. הֶרֶג. נֶאֱמַר כָּאן נְקִימָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהֵֽבֵאתִ֨י עֲלֵיכֶ֜ם חֶ֗רֶב נֹקֶ֨מֶת֙ נְקַם בְּרִ֔ית. מַה נְקִימָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן חֶרֶב. אַף נְקִימָה הָאֲמוּרָה כָאן חֶרֶב. חֶנֶק. לֵית מַשְׁכַּח לֵיהּ. 30b אָֽמְרָת. כָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה סְתָם אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְהַחֲמִיר עָלֶיהָ אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ וְתָלוּ אוֹתָהּ בַּחֶנֶק.
Traduction
En fait, la seule autorisation accordée au Gouvernement (en Judée) pour l’exécution capitale consistait dans la décapitation. On sait la loi sur la lapidation, de ce qu’il est dit (Dt 17, 5): Vous les lapiderez avec des pierres et ils mourront. Pour la peine consistant à être brûlé, on peut invoquer les mots (Lv 20, 4): On brûlera dans le feu, lui et elles. La pénalité de la décapitation est déduite par comparaison des termes dans deux versets; il est dit d’une part (Ex 21, 20): il sera vengé, et d’autre part (Lv 26, 25): Je porterai sur vous une épée vengeresse, qui vengera l’alliance; et comme la vengeance est précisée dans ce dernier verset par le coup d’épée, elle sera la même dans le premier verset, où elle est indéterminée. En faveur de la strangulation. On ne trouve pas de texte biblique (181)Cf. ci-après, 4.; on en a conclu que pour toute peine capitale prescrite vaguement par la loi, il n’est pas permis de l’aggraver, mais de l’alléger, et les docteurs estiment que la mort la plus douce est la strangulation.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולרשות. להמלכות לא ניתן לו לדון אלא בדין הרג בלבד:
נאמר כאן נקימה. נקם ינקם:
חנק לית משכח ליה. אי אתה מוצא בפירוש בתורה:
אמרת. מכאן למדו דמיתה סתם בכל מקום אינה אלא חנק לפי שתלו חכמים בהקלה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מִסְּקִילָה. וְרַבָּנִין מָרִין. סְקִילָה חֲמוּרָה מִשְּׂרֵיפָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חֶנֶק חָמוּר מֵהֶרֶג. וְרַבָּנִין מָרִין. הֶרֶג חָמוּר מֵחֶנֶק. רִבִּי שִׁמְעוֹן דָּרַשׁ. כָּל שֵׁם בַּת כֹּהֵן בִּשְׂרֵיפָה. וְרַבָּנִין מָרִין. כָּל שֵׁם אֲרוּסָה בִסְקִילָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן דָּרַשׁ. מַה בַת כֹּהֵן שֶׁהֶחֱמִירָה תוֹרָה בָּאֲרוּסָה שֶׁתְּהֵא בִּשְׂרֵיפָה הֵיקִילָה בִנְשׂוּאָה שֶׁתְּהֵא בִסְקִילָה. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵיקִילָה תוֹרָה בָּאֲרוּסָה שֶׁתְּהֵא בִסְקִילָה אֵינוֹ דִין שֶׁנֵּקַל עָלֶיהָ בִנְשׂוּאָה שֶׁתְּהֵא בַהֲרִיגָה. וְרַבָּנִין דָּֽרְשִׁין. מַה אִם בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶחֱמִירָה הַתּוֹרָה בָּאֲרוּסָה שֶׁתְּהֵא בִסְקִילָה הֵיקִילָה בִנְשׂוּאֵהָ שֶׁתְּהֵא בִשְׂרֵיפָה. בַת כֹּהֵן שֶׁהֵיקִילָה הַתּוֹרָה בָּאֵירוּסֶיהָ שֶׁתְּהֵא בִּשְׂרֵיפָה אֵינוֹ דִין שֶׁנֵּקַל בְּנִישּׂוּאֶיהָ שֶׁתְּהֵא בַחֲנִיקָה.
Traduction
Selon R. Simon (182)''Voir ci-après, (9, 8) ( 27b); (9, 7) ( 29a).'', être brûlé est une peine plus grave que d’être lapidé; selon les autres docteurs, au contraire, la lapidation est une peine plus grave que la combustion. Selon R. Simon aussi, la strangulation est pire que la décapitation; selon les autres docteurs, à l’inverse, la décapitation est pire que la strangulation. En voici les raisons respectives: R. Simon interprète la loi que toute fille de Cohen (fiancée ou mariée), condamnée à la peine de mort, sera tuée par le feu (183)Selon lui, puisque la loi spécifie que la fille fiancée d'un cohen, condamnée à mort pour impudicité sera passible de la peine du feu, non de la lapidation, incombant à une simple israélite, il paraît que la combustion est plus grave.; les autres docteurs disent que toute fiancée (fille de Cohen ou autre) est condamnée à la lapidation. R. Simon raisonne ainsi: pour la fille d’un Cohen, la Loi a jugé coupable avec une gravité telle qu’elle la condamne à la peine du feu, et elle a allégé la peine à l’égard d’une fille de Cohen mariée, au point de ne condamner cette dernière qu’à la peine de la lapidation; donc, pour une fille de simple israélite, dont l’état de fiancée est jugée moins grave au point qu’elle est condamnée à la lapidation, elle sera, à plus forte raison, traitée moins sévèrement étant mariée, et devra être décapitée. Les autres docteurs raisonnent ainsi: pour une fille fiancée de simple israélite, la Loi a été plus sévère en la condamnant à la lapidation, qu’à l’égard de la même personne mariée, laquelle, en cas de peine de mort, sera tuée par le feu; donc, pour une fille de Cohen fiancée, la loi a été moins sévère en la condamnant à la peine du feu, et la peine sera à plus forte raison allégée pour cette personne mariée, condamnée alors à la strangulation.
Pnei Moshe non traduit
ר''ש דריש. השתא מפרש לטעם פלוגתייהו:
כל שם בת כהן בשריפה. אחת ארוסה ואחת נשואה ומדהוציא הכתוב לארוסה בת כהן לדונה בשריפה ולא סקילה כארוסה בת ישראל ש''מ ששריפה חמורה:
ורבנן אמרין כל שם ארוסה בסקילה. אחת בת ישראל ואחת בת כהן ואין שריפה לבת כהן אלא בנשואה ומדהוציא הכתוב לארוסה בת כהן מכלל נשואה לסקילה ש''מ שסקילה חמורה:
ר''ש דריש. השתא קאמר מאי דמהדרי להו חד לחבריה ומפרש נמי טעמא למילתיה דר''ש דקאמר כל שם בת כהן בשריפה דמנא ליה דגם נשואה בת כהן בשריפה דהא לטעמא דידיה דשריפה חמורה וניתנה לבת כהן א''כ דייך שתאמר דארוסה דחמירא בשריפה היא אבל לא נשואה והלכך דריש וקאמר דאי לא תימא הכי אלא דנשואה בת כהן דאקילא מארוסה כמו שמצינו בבת ישראל דנשואה קילא ואם כן הוא דיינו שנאמר דנשואה בת כהן תהא בסקילה דקילא משריפה דלעולם בת כהן חמירא היא מבת ישראל וכמו דהחמירה התורה בארוסה בת כהן מארוסה בת ישראל כן נאמר ונחמיר בנשואה ומעתה קשה ג''כ דמנא לן דנשואה בת ישראל בחנק היא דילמא בהרג היא דקילא יותר לדידי והייכי דדריש ופריך להו דעל כרחך דאחת ארוסה ואחת נשואה בת כהן יצאת לשריפה דאי לאו הכי קשיא נימא ק''ו כדמסיק:
היקלה בנשואה שתהא בסקילה. כדפרישית דלפי דבריהם קאמר וכלומר דאי לא תימא הכי כדקאמינ' א''כ דיינו שנאמר שתהא נשואה בת כהן בסקילה ומעתה גם בבת ישראל נימא דהיקילה תורה בארוסה יותר מבת כהן שהרי בסקילה היא ולדידי קילא משריפה אינו דין שנקל עליה גם בנשואה ושתהא בהריגה דקילא מחנק לדידי אלא על כרחך דאחת ארוסה ואחת נשואה בת כהן בשריפה היא ושוב לא מצינו למילף לבת ישראל מידי:
רבנן דרשי וכו'. כלומר דמהדרו ליה איפכא דלדבריך לפי שאתה דורש איכא למידק איפכא לדידן ומה ארוסה בת ישראל שהחמירה בה התורה לדונה בסקילה ומעתה נאמר דנשואה בת ישראל דקילא דיינו שנאמר בה שתהא בשריפה דאנן סבירא לן דשריפה קילא מסקילה ומעתה נאמר גם בבת כהן דאין נשואה בשריפה דהא ארוסה בת כהן קילא היא ואינה אלא בשריפה וא''כ גם נשואה בת כהן נקל עליה ואינה אלא בחניקה דהיא אחר. מיתת שריפה וא''כ אין לדבר סוף דכשאתה דורש כן א''כ נקשי איפכא ונלמוד מק''ו דבת כהן קילא היא בתמי' אלא ע''כ דנשואה בת כהן היא דיצאת לשריפה דהיא חמירה מבת ישראל דאינה אלא בחנק וארוסה דחמירה לעולם בסקילה היא בין בבת כהן בין בבת ישראל ואין לך להשיב כלום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source